בשבועות האחרונים הולך וצובר תאוצה קמפיין תקשורתי מאסיבי, קמפיין הסגר. מהצד האחד, פימפום חסר עכבות של מספרי חולים, ספירת מיטות ותצלומי זוועה. בכל כתבה נכנס הסגר, בכל פרשנות תובעים טובי הכתבים להבין מדוע לא נכנסים לסגר, ואפילו כאשר אור הלר יוצא לבחון את חופי הים המקסימים של ישראל,

אמ;לק: אפקטיביות של PR מודדים בכמות האייטמים. אסור להסתבך עם זה. מה שמשרד יחסי ציבור צריך להביא לך זה סיקור בכלי התקשורת הבלתי ממומנת (Earned media). אבל השאלה החשובה יותר היא מה המטרה שהגדרתם למשרד והאם הוא עמד בה.

הייטקיסקטים, אם אתם לא שמים לב, מתנהל קמפיין על הכיס שלכם. אני יודע, אתם לא קוראים פרינט, מקסימום קצת בטוויטר ובפיד, אבל בכנסת ובמשרדי הממשלה עוד עוברים על העיתונים בוקר-בוקר. ואם לא ראיתם את הכותרות של מוסף כלכליסט של השבוע, רולניק של שבוע שעבר, ועשרות הכתבות על ה 230 של איירון סורס, אז תנו לי לספר לכם, מתפתחת לכם חתיכת בעיה יקרה

מי אמר שצריך יועץ תקשורת? הנה מדריך ה- DIY ליחסי ציבור. אז בואו נתחיל עם ההודעה לתקשורת. בארגז הכלים של יועץ התקשורת ההודעה לעיתונות היא הפטיש- הכלי הראשון שקונים, שמשתמשים, ששולפים. להודעה טובה יש ארבע חלקים עיקריים: כותרת, גוף, ציטוט ואמצעי יצירת קשר. כלל אצבע חשוב: הודעה לעיתונות לעולם לא תעבור אורך של עמוד אחד.

מידי פעם- על קרדיט. אבל הפעם הוא היה שונה. "בשביל מה צריך לתת קרדיט?" הוא שאל "הרי הסיפור נחשף. אז למה זה חשוב מי סייע לו לצאת לאור?" "ובכלל" הוסיף "למה צריך את כל המעורבות הזו של משרדי יחסי ציבור?"

הזמינו אתכם להתראיין בזום? הנה כמה כללי אצבע שיעזרו לכם לא להיראות כמו תאונת דרכים שהרגע קמה מהמיטה